התפתחות היסטורית של מפרידים אלקטרומגנטיים

בסוף המאה ה-19, ארצות הברית ושוודיה פיתחו בהצלחה את מפרידי התופים האלקטרומגנטיים היבשים- הראשונים, שסימנו את היישום הרשמי של טכנולוגיית ההפרדה המגנטית בייצור תעשייתי. בתחילת המאה ה-20, שוודיה פיתחה עוד יותר מפרידי תופים אלקטרומגנטיים מסוג -רטובים המתאימים להפרדת עפרות מגנטיט עדינות-. עד שנות ה-40, כל המפרידים המגנטיים השתמשו במערכות מגנטיות אלקטרומגנטיות. באמצע שנות ה-50, הופעתם של מפרידי מגנט קבועים, בשל יעילותם האנרגטית וקלות התחזוקה, החליפה בהדרגה את המפרידים האלקטרומגנטיים כטכנולוגיית המיינסטרים.